אוואטר קורה פרק 6 – רוח. מים ואדמה 25.05.2016

מכירים את נאום ההכתרה של נלסון מנדלה? אם לא, לכו לקרוא אותו, להדפיס אותו ותלו במקום אסטרטגי בביתכם. או צלמו בנייד שיהיה איתכם לרגעי חושך ואפילה. מכיוון, שקצת ארוך אפתח את פרק 6 רק בסוף של הנאום:

".....כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכו.

כאשר אנחנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח,

באופן בלתי מודע, אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר.

כאשר אנחנו משתחררים מהפחדים שלנו,

הנוכחות שלנו משחררת אחרים".

משבר? מכירים את המילה?

ובכן, יש כאלו שלא ויש כאלו כמוני – שכן .....וכאן מתחיל פרק 6 J

אז....היה מירוץ יגור – פירק אותי המירוץ הזה.

אני יודעת שזה מצחיק חלק מכם..מי שישמע כולו 11 ק''מ בקצב צב + .....

העניין הוא שבאותו שבוע העמסתי על עצמי קצת יותר מדיי ומהר מדיי ופשוט נכנסתי למותשות ועייפות שחשבתי שנפל עליי עולמי ולעולם לא אוכל יותר לעשות ספורט....

אנחנו, הנשים, רובנו לפחות...יש לנו איך לומר – נטייה לדרמטיזציה....אין מה לעשות חייבת לקחת אחריות על מה ששלי.

אם אני עושה דרמה אז אני יכולה לרחם על עצמי ואז אני מסכנה ואז אני יכולה אפילו לאכול.......נוסיף לזה איחור במחזור {שהגיע כבר תודה לאל....}, מצברוח לא משהו והחיים.....שיש נטייה לקחת אותם כמובן מאליהם ולשכוח כמה ברת מזל אני....והנה לכם דרמה מהממת מוגשת על המגש כולל קינוחים.

מכיוון שעל אף הדרמה אני מאוד חדורת מטרה החלטתי להתקשר כמובן למנטור שלי , מי אם לא – דן קוני. {נראה לי עוד מעט יופיע לו בנייד "רזי לא לענות......" אך לוקחת את הסיכון...}

בכוונה התקשרתי אליו כי ידעתי שייתן לי בראש בדרכו המיוחדת. כי ידעתי שלא יקבל את השטויות שלי ולא יתנחמד לי רק בשביל לרצות אותי.

אז סימסתי לו : "כשתהיה פנוי דבר איתי. צריך לדבר על "ה"משבר........"

דן: 45 דקות חוזר אלייך.

חזר אליי תוך 30 דקות וכך הוא התחיל {כמובן שהכול נכתב כאן באישורו.....}:

" טוב תראי, יש לי 7 דקות לפני שאני נכנס לאימון הבא...אז אני אתחיל.....אני לא מבין מה זה המילה הזאת משבר. אצלי היא לא קיימת. אין דבר כזה משבר. אתן הנשים ממציאות כל מיני משברים אני באמת לא מצליח להבין את זה. גברים גדולים ממך, שמנים ממך עברו קשיים גדולים ממך, כאבים ולא דיברו איתי על משבר. אם כבר תמיד שאלו אותי מה יש עוד שיוכלו לעשות. ואם כאב משהו, שתקו והעבירו את זה. אז מה זה? משבר? אין מילה כזו. זה בטח התזונה. ........"

יש משהו באיך שדן אומר את הדברים שלא רק שלא מעצבן אותי אלא מחזיר אותי ישר לפסים. אותם דברים יכול היה לומר לי מישהו אחר והם היו מעצבנים אותי ממש "אתן הנשים....אין מילה כזו משבר....וכו' וכו'..."

איכשהו, משהו בדן וב"איך" שלו תמיד מרגיש לי שהוא יודע ורואה את הפוטנציאל שיש בי , בתוכי ועוזר לי לנער , להעיר, להאיר אותו החוצה.

מישהי אחרת אולי הייתה נעלבת אבל אני מאוד התחזקתי משיחת ה7 דקות הזו. זה עשה לי את זה כמו שאומרים. ברגע אחד עברתי מקו המסכנה שמרחמת על עצמה לזו שלוקחת אחריות וממשיכה הלאה.

ומייד אחרי זה כפי שהיקום מזמן תמיד, קראתי כתבה בשוונג על רון דרמון המדהיםםםםם, והדרך שלו

לריו, רצופת המשברים, אתגרים, התרסקויות ופציעות – והנה הוא בריו עושה הסטוריה ! וקראתי על סרן זיו שילון שנפצע אנושות בצוק איתן וסיים את מרתון ברלין ועובד על איש הברזל.......

אז אמרתי לעצמי מה זה באמת משבר ? באמת יש מילה כזו ? למה המצאנו אותה ? מה היא משרתת? את מי ? מתי ? ומה עליי לשעות איתה כשאני בוחרת להשתמש בה שוב ?

איזה פחדים עוצרים אותי מלממש את הפוטנציאל שלי? את האור שלי?

אז שרון מסמסת נרשמות למשחה כף הכרמל....חחחח אני מגחכת לעצמי..."חיה בסרט זאתי"......ואומרת לה יאללא....נרשם...לא פחות ולא יותר 2.6 ק''מ...נו שויין...מקסימום ישלו אותי מהמים לאיזה סירת זודיאק.....כבר חילצו לויתנים במצב גרוע יותר.....

אז נרשמתי והיום ביטלו את המשחה ביום שישי הקרוב והעבירו אותו ל3.6....בסוף אסבול מאנורקסיה רק מהשלשולים של ההתרגשות...מזל שיש עודף......

ברור שהדחייה קרתה על מנת שאם לא נרשמתם עדיין – שתרשמו...מה זה לא ברור לך? משחה לתרומה לרמב''ם למחקר על דום לב בילדים – באמת שווה לשחות בשביל זה והכי שווה שיהיה המשחה הראשון שלי.

לסיכום חברים וחברות, אם רון דרמון התאושש מפציעת ברך מטורפת והגיע לריו, אם זיו שילון נפצע אנושות בצוק איתן ועשה מרתון ומתאמן לאיש הברזל ללא יד שלמה – מי אני שאומר שאני במשבר? כנראה שגם הפעם דן צדק......

משבר הוא state of mind – הוא מניפולציה לברוח מהתמודדות או לבחור להתמודד בצורה מניפולטיבית {עם עצמי כמובן} עם סיטואציה שקשה עבורי.

בקיצור – כמילות השיר "....ולא.....לפחד מהפחד....."

3.6.16 משחה כף הכרמל – מוזמנים ומוזמנות להצטרף. ק''מ אחד כל אחד יכול לשחות, אפילו לצוף על הגב J אני אהיה שם במלוא הדרי....

המטרה שלי שוגרה לדן במייל וגם היעדים......מה איתכם? העזתם לכתוב על הנייר יעד ומטרה? זה מפחיד..ברור – כי זה מחייב...מי כמוני יודעת.

מתמודדת...כותבת...משתפת.....מודה לכם כל הקוראות והקוראים ובעיקר לאלו שמפרגנים ומחזקים אותי לאורך כל הדרך.

השבוע, מתו לי בהוספיס 4 מטופלים. אחת צעירה ממש, צעירה ממני ואני בת 45.......אז אני רק מבקשת להזכיר לעצמנו....שהחיים הם כרגע. אין רגע אחר. שנעשה את הטוב ביותר עבור עצמנו ועבור האחר. שנדע שה"משברים" שלנו הם בחירה כמו כל דבר שפוגש אותנו בחיים ויש לנו את הזכות לבחור אחרת ולשנות כיוון. אני מקדישה כל רגע ספורט שלי בשנה הקרובה למטופלת הצעירה שלי שלא תוכל לעשות ספורט יותר והייתה נותנת הכול שיהיו לה "המשברים" שלי, רק שתוכל לקום, ללכת, לרוץ, לשחות, לחבק את בעלה ואת ילדיה ואת משפחתה וחבריה – זה לא מובן מאליו. החיים שלנו לא מובנים מאליהם.

מודה ומברכת על המשפחה החדשה שלי 4fitness גאה ומבורכת להיות חלק מכם.

ועד לפעם הבאה...... {ולמשבר הבא......חחחחח.....אחרי הכול אישה....}

שלכם,

רזי