אוואטר קורה – פרק 4 19.4.16

יום שלישי, פעמיים כי טוב, אחרי אימון אינטרוולים קורע אתמול בערב.

תחושת ההישג שיש בסוף אימון כזה היא עצומה.

לא בגלל המספר לדקות לק''מ, לא בגלל השיפור שכרגע רק דן רואה אותו ומבין מה הוא...כי אני לא.....

אלא פשוט מעצם ההווייה שאני מסיימת אימון כזה ועושה אינטרוולים של 970 מטרים עם כל המעולים שבקבוצה על אף שאני אי שם מאחוריהם.

מעצם ההוויה שאני לא נשברת, לא מוותרת לעצמי, יודעת בפנים, בתוך תוכי – שמסוגלת, יודעת שזה הרוב עניין מנטלי של מה אני אומרת לעצמי בראש.

ביום שבת, קמתי ב5.00 בבוקר עם בן זוגי האהוב ויצאתי לריצה של 12 ק''מ. כך החלטתי מראש, שאני רצה 12 5.5 הקילומטרים הראשונים היו עבורי סיוט. פשוט לא הגעתי לריצה. כל הזמן אמרתי לעצמי שקשה לי, ואיזה סיוט, ומתי זה ייגמר, ולמה אני עושה את זה לעצמי.........5.5 קילומטרים של חצץ...תרתיי משמע.

ואז הגעתי לגשר התחתי שבו אני מסתובבת ורצה על אדמה חומה – איזה תענוג.

פתאום הגעתי בבת אחת לריצה.

פתאום רצתי יותר מהר, הנשימות הסתדרו לי כמו שאני אוהבת ובעיקר המחשבות שלי הפכו להיות: וואוו...איזה כייף, וואוו איזה גוף מדהים וחזק יש לי, כל הכבוד לך גוף שלי שאתה רץ ככה ומאפשר לי לרוץ על אף המשקל העודף, שומר עליי שלא אפצע, שאנשום טוב, איזה כייף.....וכאלו.....

רצתי 12 ק''מ- יכולתי לרוץ 15 ק''מ אך עצרתי את עצמי כי בפעמים הקודמות – קרעתי את עצמי וזה לא היה טוב. בפרק 3 אמרתי "הקשב לקצב" וזה אכן שיעור מאוד חשוב. לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד – חוץ מלעצמי ולכן אין לאן למהר. כל יום בפניי עצמו, שעה שעה , דקה דקה, שנייה שנייה.

בסך הכול הצטרפתי לקבוצה ב2.3.16 והיום 19.4.16 ואני כבר רצה 12 ק''מ. המרחק הכי גדול שאי פעם בכלל דמיינתי שארוץ ואשאר בחיים ועוד מחייכת.

משהו לגביי החיוכים:

כוחה של קבוצה.

לאוואטר קורה וגם לאוואטר אנג, זה שהיה לפניה – היו כוחות על. סופר על. על מנת להדעת להשתמש בהם הם היו חייבים לעבור מסע רוחני, פיזי, רגשי ואנושי גדול ביותר.

הם לא עשו זאת לבד – הייתה להם קבוצה. קבוצה קטנה, קומץ חברים שהלכו איתם לאורך כל הדרך – עד הסוף.

ומנהיג – מנהיג שאליו היה אפשר לחזור בכל פעם שסטו מהדר, שהיו זקוקים לעזרה, להכוונה, למבט קטן, תפיחה על השכם, חיזוק, עידוד, אמונה – אמונה ביכולת הבחירה.

יש בי חיוך פנימי. אני באמת מאושרת כשאני רצה. אני באמת שמחה כאשר אני מחייכת – זה אותנטי. מי שמכיר אותי יודע שאני לא יודעת אחרת – WHAT YOU SEE IS WHAT YOU GET .

הכוח של הקבוצה מגביר את החיוך הפנימי בכמה מאות ואלפי מונים.

הכוח של הקבוצה הזו במיוחד, הייתי בעשרות קבוצות בחיי.......הקבוצה הזו במיוחד והמנהיג שלה – הם שעושים את השינוי.

אתמול, בסוף האימון אמרו לי כמה חברים "רזי, את תותחית". גיחכתי ואמרתי להם "כן...ממש רצי על שאתם". והם החזירו לי "את לא מבינה שכשלנו קשה ואנו מסתכלים עלייך לא מוותרת כשקשה לך – זה נותן לנו כוח".

הוחמאתי פייר. אם הארזים מתחזקים ממני הרי שאזובת הקיר - תהיה הכי מאושרת בעולם.

המקום האמיתי הזה, שחסר כל אגו ומלא במבט מלא בהערכה ופירגון – זו סיבה לחייך !!!

היום, תכונה של טוב לב לא מוערכת מספיק. לא מקבלת מספיק תשומת לב – אך טוב לב עבורי זו התכונה הכי נעלית, הכי מחבקת לבבות שבורים, הכי מחזקת בעת משברים וקושי, הכי יוצרת איזון.

טוב לב, פירגון – אהבה. פשוט. בני אדם, בין בני אדם. עם חיות , עם הטבע.

אנחנו לא יותר מאף אחד, אנחנו חלק קטנצ'יק מיקום שלם.

כל מילה טובה של חבר/ת קבוצה, כל חיוך, מעגלי הטוב גדלים. גדלים אישית וגדלים כללית.

כדרכו של היקום, לזמן מפגשים כאלו שאותם מבקשים ברגעים של שקט ומיקוד – נפגשתי איתה.

והיא קיבלה אותי בלב מלא אהבה, הערכה ופירגון.

קיבלה אותי ברצון עז לעזור לי, לתמוך בי ולהשיג יחד איתי את חלומי.

תודה גם עלייך שאת מאירה את דרכי בנבכי התזונה, הספורט, חילוף החומרים.

תודה על קשר של נשים – שכשהוא נוצר – יודעים שהוא שם. . נוכח במלוא הווייתו ומביא מתנות שטרם נדע את כולן.

תודה שגם את חלק מהקבוצה המיוחדת הזו שלי.

המסע של אוואטר קורה – תפקידו של האוואטר ליצור איזון בעולם. איזון בין האדמה, האש, האוויר והמים.

כל יסוד הוא פרק שלם במסע.

כל אדם, כל מסע, ארבעת היסודות.

כל יצור חי בטבע וביקום שואף להיות ולחיות באיזון.

אני בפרק האדמה – מתחברת לקרקע, לעשייה , ללקיחת אחריות, להתמקדות במטרה.

אני בפרק האוויר – רוחניות ותובנות. שעורים ומתנות. התפתחות אישית בממדים חדשים.

אני בפרק המים – רגשות. הרגשות שעולים, שמציפים, ששוברים, שמחזקים, שמפילים, שמרוממים.

אני בפרק האש – מתחממת מהחום, נזהרת לא לשרוף ולא להישרף. עוצמה אישית וחוזק פנימי, אור ושמש, משתמשת בקפידה....

כמובן אין לי שום עניין ליצור איזון עולמי – קטונתי...אני רק פירור אבק בין מיליארדי החיים על העולם הזה.

יחד עם זה, אם מאמינים שמשק כנפי פרפר בצד אחד של העולם יותר צונאמי בצד אחר של העולם, אז הריי כל חיוך, פירגון, מילה טובה ואהבה – יגדילו את אלו בעולם שלנו – אז שווה. שווה ממש.

ועד לפעם הבאה. רק מבקשת להודות לכולכם שאתם איתי במסע שלי – ותודה שקראתם J

המסע עוד ארוך ומפרך – ועל כך עוד אדווח ואספר בהמשך.

חג חירות וחופש שמח לכולנו .